מי זוכר מוצרים כמו: זיפ, במבה רינגו, שוקולד רוזמרי, נשיקולדה ורבות הן הדוגמאות.
איפה הן המאכלים ההם?
בהערת אגב אישית, לאחר שמתבגרים, וקיימת מודעות בריאותית למה אוכלים, אז כל החטאים הקולינריים הללו משמינים, לא בריאים, אך טעימים מאוד.
יש צרכנים שרוצים להחזיר את אותם מאכלים מן העבר. הטעם של פעם.
כדי להזיז משהו במדינה צריכים להרים את הקול.
צרכן קטן צריך להיות "צרחן גדול".
כדי לייצר כוח להמונים כדאי להשתמש בטכנולוגיה הקיימת: רשתות חברתיות.
רשת ה FACEBOOK מכילה קבוצות שונות ומגוונות: (וזה רק בגדר המאכלים)
החזרת מיליקי קצפת, החזרת ביסלי טאקו, החזרת שוקולד רוזמרי, החזרת נשיקולדה, החזרת זיפ
ובגזרת החרמות: למשל חרם על חנות פיצה
שיווק דרך רשת חברתית הוא זול, מהיר, ובעל יתרון של שיווק מפה לאוזן,
אפשר לייצר אהדה וירטואלית ואמיתית למוצר דמיוני/מוצר קיים/מוצר ששיווקו הופסק
וכנראה השיטה הצרכנית של הקמת קבוצה ל"החזרת מוצר" כזה או אחר יכולה להשפיע על מקבלי ההחלטות, לייצר דעת קהל חיובית ואף להזיז עניינים, הרי זה אינטרס גם של התאגיד לייצר מוצר שיש לו קהל (אני סומך על מפעל המזון שישמור על הטעם,יתגבר על בעיות טכנולוגיות בייצור המוצר ובמקביל ידע לתמחר את המוצר שיהיה רווחי, אך לא יאבד מהטעם של פעם) ובכלל החזרת מוצר יכולה לתת דחיפה לכל הקטגוריה, עקב פרסום חוזר של המוצר המוחזר.החזרת המוצר יכולה להיות במסגרת מהדורה מוגבלת לזמן מוגבל אך עדיין הגימיק הוא קצר מועד. והמפעל היצרני יקבע האם ההחזרה כדאית כלכלית לטווח ארוך או רק לזמן קצר.
לצרכן יש כוח רב, וכדאי לנו כצרכנים להשתמש בו.
בתיאבון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה