הריגול והביון בראי הקולנוע והטלוויזיה

סרטי הריגול ותוכניות הביון בשנות השבעים והשמונים השפיעו רבות על האופן בו אנו כאזרחים תופסים את המרגל/ת הממוצע/ת.

החל משנות השבעים סדרת סרטי ג'ימס בונד לדורותיה, סימנה את המרגל כאדם שרמנטי ונהנתן שמידי פעם יוצא למשימות מעבר לגבולות האויב מטעם שרות הוד מלכותה, כאשר הוא נעזר בחוליה טכנית וטכנולוגית כדמותו של מר Q ומחסל את אויביו באומץ אדיר ללא חת.

בהמשך הייתה קריצה פמיניסטית ומינו לראש השרות אישה, הקוד של ראש השרות הוא M. ( בקריצה נוספת גם ראש השרות שלנו הוא M – מאיר דגן)

בשנות השבעים בטלוויזיה הופיעה גם סדרת "משימה בלתי אפשרית" שחזרה והופיעה גם בשנות התשעים, ולימים גם הפכה לסדרת סרטים מצליחה, קבוצה של אנשים מובחרים אשר מקבלים משימה בלתי אפשרית וכמו תמיד הסוף הוא טוב והם מצליחים במשימתם. האם כל משימה בלתי אפשרית מסתיימת בסוף טוב?

בשנות השמונים, התוודענו למקגיוור, סדרת טלוויזיה על הסוכן החשאי מקיגוור שבאמצעות אלתור ומדע מצליח תמיד להשתחרר מכל סכנה.

בשנות האלפיים התוודענו לסדרה ALIAS, זהות בדויה, שהציגה סוכנת של ה CIA, סוכנות הביון האמריקאית, מערבבת בין קשרי משפחה, ריגול וטיול עולמי תוך חיי נהתנות, טכנולוגיה עילית והרבה אקשן וסכנה.

המחסלים הם חוד החנית, הכידון שמופיע בפרונט של עולם הריגול, אך למעשה מסביב אותו עולם אפל של ריגול יש הרבה אמצעים טכנולוגים, חוליה טכנית תומכת שללא עזרתה ופיתוחיה כנראה אותו מחסל/ת היו די בודדים במערכה, נראה שזה כולל הרבה תושייה אומץ ופחות נהנתנות כפי שמוצג בסרטים ובטלוויזיה.

זה למעשה פינג פונג בין האמצעים הטכנולוגיים שיש לכל צד, והרבה עניין של מזל ועיתוי.

"בתחבולות תעשה לך מלחמה …"