התוכן השיווקי והפרסומות המסחריות כבר מזמן התערבבו ביניהם ובהרבה מקרים תוכן שיווקי מקבל חשיפה רחבה יותר בהשוואה לפרסומת ישירה.
כאשר העלילה/תוכנית הריאלטי/סרט עלילתי ו/א קומדיה מכניסים לתוכם כחלק מהנוף תוכן שיווקי, ככה באופן נסתר, כדרך אגב זה דבר אחד, אבל היום התוכן השיווקי הוא כל כך בולט, כך שאת עלילת הסרט/סדרה משנים במיוחד עבור התוכן השיווקי. הפרסומת נשתלת בתוך התסריט, והמותג מוזכר ומצולם פעם אחת או יותר בתקריב כזה או אחר.
בעבר כאשר התוכן השיווקי היה נסתר, הצופה בתת מודע היה רואה את המוצר ומקשר בזיכרון טווח קצר קטע מהעלילה עם התוכן השיווקי. אך היום התוכן השיווקי בהרבה מקרים נדלף, פשוט נדחף ללא הצדקה למס שניות טובות על המרקע או מוזכר שוב ושוב בעלילה,
מבחינת הצופים זה נראה פשוט לא טוב, זה נראה טרחני, זה יוצר טעם רע לכל המדיה הדיגיטלית ובכלל מראה על חוסר מקצועיות הן של הבמאי, והן של המנהל השיווקי.
בפרסומת ישירה הצופה/צרכן מודע מראש לכך שהוא צופה בפרסומת ואז הוא יכול לנקוט במהלך מתאים: צפייה בפרסומת ו/או זפזופ (שלטוט), בעוד כאשר מופיע תוכן שיווקי הצופה אינו יודע מתי הפרסומת תסתיים ואין לו הרבה ברירה אלא להשלים את צפייתו.
היום בהשוואה לעבר, הצופה מודע לקיומו של תוכן שיווקי כחלק מהתוכניות, והוא די מבין שהידוען, שמשתמש במותג עושה זאת לפעמים בגלל השרות ולא בגלל העדפתו של הידוען מוצר כזה או אחר.
לדעתי, ניתן לבצע הפרדה בין מוצר שכדאי לתת לו פרסומת ישירה לבין מוצר בתוכן שיווקי וזאת על בסיס דרגת המעורבות שלו (נמוכה או גבוהה) ובחתך האם המוצר הוא בינלאומי או מקומי.
מוצר מקומי או במעורבות נמוכה להציג כפרסומת ישירה.
מוצר בינלאומי או במעורבות גבוהה להציג כתוכן שיווקי.
במציאות סרטים מלאים בתכנים שיווקים של מוצרי יוקרה (מכוניות, שעונים, מחשבים, טלפונים) ויוצרים חשיפה רחבה מאוד למוצר בעוד שמוצר מקומי מספיק לפרסומת פנים ארצית בשפה ובטעם של צרכני המקום ותרבותם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה