כילד זה מאוד כיף לעשות מדורות.
כולם כבר מבעוד מועד, בד"כ לאחר תום חופשת הפסח, מתחילים את שלב איסוף הציוד והמטלות לערב ל"ג בעומר.
עמוסים במצב רוח טוב, עצים, תפוחי אדמה, פיתות וחומוס, שירונים, סוודרים ועגלת סופרמרקט ישנה הלכנו בגיל הטיפש עשרה לעבר המדורה.
הלילה ירד והכוכבים החלו לבצבץ, המדורה החמימה ורעש "אש אש גיצים גיצים" וההמולה של המדורות השכנות היוו אוירה נהדרת, הפיתות החמימות, החומוס, והחמוצים העבירו את ההמתנה ל"כוכב" הערב: תפוח אדמה שרוף.
בראיה לאחור זה מאוד נחמד, אוירה סבבה, כולם יושבים ומשוחחים על אה ועל דא ובעיקר האם התפוד מוכן או לא, ועד מתי מלאי העצים יספיקו.
השעות חלפו ביעף. חזרתי עייף, מפוחם, אך מרוצה.
היום בתור מבוגר זה חג יפה לילדים, אך התבגרתי, כאשר אני פותח את הדלת כמידי בבוקר לעיתון הערב שמגיע מוקדם בבוקר, אני יודע שהגיע הבוקר של אחרי הל"ג בעומר.
מקבל לאפי "ריח מסריח או בעצם ענן רעיל" של אוסף מדורות שנישא באוויר.
לאחר כשבועיים של מודעות לשעת כדור הארץ ולאיכות סביבה, אני מקבל את זה בהפוכה.
זה ממש חג לזיהום איכות הסביבה ויותר מזה חג זיהום אויר.
הכבאים היום בהיכון, אין חופשות ואין שחרורים, ובממוצע יש 100 אירועים.
נקווה שנהניתם, כי לא כל יום חוגגים …
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה